יום שבת, 3 באוגוסט 2013

איך אומרים אלוהים ביוונית? ולמה אין לו מושג שאנחנו כאן?

כולנו מכירים את דמויות האלים מהמיתולוגיה היוונית: מדובר בשילוב של אופרת סבון עם סרטי גיבורי על הוליוודיים. חבורה של טיפוסים גועליים למדי, שיכולים לעשות כמעט כל מה שבא להם: נלחמים ביניהם, רוצחים, ובאופן כללי מבצעים באדיקות את כל ההנחיות במדריך הלונלי פלאנט לסדום ועמורה.

כבר אפלטון, וכנראה גם סוקרטס (הכנראה זה בגלל שאין לנו כתבים משל סוקרטס, ואפלטון כתב כמעט תמיד בצורת דיאלוגים בהם הדובר הוא כביכול סוקרטס), יוצאים נגד התיאור הזה של האלים. ההגיון פשוט: אם הם נעלים מאיתנו, כמובן שלא יתכן שתהיה ביניהם מחלוקת לגבי מה ראוי ומה מגונה, ולכן ודאי שלא יילחמו ביניהם. ואם הם נעלים מאיתנו, כל העולם התחתון שהולך שם למעלה הוא רק סיפורי אגדות.

אריסטו ניגש לסוגיית האל, כדרכו, באופן יסודי ושיטתי. לפני שנצלול לעומק, חשוב יהיה להדגיש את הצורך בגמישות מחשבתית מצידנו: צורת החשיבה של היוונים לפני 2,300 שנה שונה מאוד משלנו, למרות שהשפיעה עליה מאוד. בנוסף, אציג כאן רק את נקודות המפתח; בפוסטים עתידיים התמונה תלך ותושלם בהדרגה.

כנקודת פתיחה, בואו נחשוב מה מאפיין את היצורים החיים. החשיבה היוונית השיבה על כך במונחי התנועה: דבר חי הוא דבר שיכול להניע את עצמו. כדור לא יכול להחליט לזוז - הוא צריך משהו חיצוני שיזיז אותו. אבל העץ בחצר שלי גדל והופך משתיל לאילן בכוחות עצמו, והכלב שאין לי הורס את הרהיטים בכוחות עצמו.

אוקיי. ומה גורם לבעלי החיים ולצמחים לנוע? התשובה היא הארוס (eros), התשוקה, המצויה בתוך הנפש. התשוקה למזון מניעה אותי אל המקרר בשתיים בלילה, התשוקה לחיים מניעה את האיילה לברוח מהנמר המסתער עליה. העניין החשוב כאן הוא שהגורם המניע נמצא בתוך הנפש, בתוך היצורים החיים, ולא מחוצה להם.

הצעד הבא מנסה להכליל את הדברים לרמת הקוסמוס, היקום כולו. כשאריסטו מנסה להבין מדוע השמיים נראים ומתנהגים כמו שהם נראים ומתנהגים, הוא מגיע למסקנה שהארץ נמצאת במרכז, והיא מוקפת בכדורים שקופים המוכלים זה בתוך זה, כמו קליפות של בצל (התרגום המקובל לעברית הוא "גלגלים"). בתוך כל גלגל משובץ כוכב, או כמה כוכבים. למשל, הירח משובץ בגלגל הקרוב ביותר לכדור הארץ, והגלגל הזה משלים סיבוב מלא פעם בחודש; השמש משובצת בגלגל שלה, המשלים סיבוב מלא פעם ביום. בהמשך נמצאים הגלגלים של כוכבי הלכת השונים, המשלימים את הסיבובים שלהם כל אחד בקצב שלו, ובסופו של התהליך נמצא הגלגל האחרון, שבו משובצים כוכבי השבת. וזהו. היקום של אריסטו הוא סופי; את היוונים, מסתבר, פחות הטרידה השאלה מה בדיוק נמצא מטר מעבר לו. (ואגב, האם באמת ברורה לנו המשמעות של יקום שהוא אינסופי?)

איך הדברים קשורים לענייננו?


בואו נתמקד בגלגל טיפוסי. מה עשוי לגרום לו להסתובב סביב צירו (מה שאגב מוביל מיד למסקנה שהגלגלים הם חיים ולא דוממים, שכן הם זזים מכוח עצמם ולא בגלל גורם חיצוני)? הבנו שזו תשוקה, אבל תשוקה למה? ובכן, מדובר בתשוקה לגלגל שנמצא מעליו. כל גלגל נע בתנועה הסיבובית הזו מתוך תשוקה לגלגל שמעליו בהיררכיה. אבל מה מניע את הגלגל האחרון, העליון ביותר, הדבר המושלם ביותר ביקום המוכר לנו? מה גורם לו להסתובב?

אריסטו משתמש כאן בעיקרון חשוב שלו, שנפגוש עוד בעתיד כשנדבר על האתיקה שלו. הרעיון הוא ששרשרות כאלו של סיבה ומסובב (א' קורה בגלל ב', ב' קורה בגלל ג'...) חייבות להסתיים בנקודה מוגדרת אחת. חייב להיות עוגן שמחזיק את השרשרת, סיבה עליונה שהמהות שלה שונה מאוד מזו של כל היתר. אחרת, כל העסק ייפול.

ולכן, הגלגל האחרון חייב לפעול בגלל ישות מסוג אחר לגמרי: מניע שאינו מונע. משהו שפועל רק מכח עצמו, ולא כתוצאה מתשוקה למשהו אחר. הישות הזו היא מושלמת, לא חסר בה ולה דבר: לו היה חסר משהו, לא היתה מושלמת. היא תמיד היתה, והעולם תמיד עבד ופעל בגלל הקיום שלה, אבל באופן שונה מאוד מזה שאנחנו רגילים לחשוב עליו. לפי כללי המשחק המסורתיים של היהדות, העולם נברא בנקודת זמן מסוימת: האל ישב איפשהו למעלה (כמובן, ללא גוף וכו') וגרם לכך שלמטה יקום לו יקום. אבל החשיבה היוונית בכלל לא סבורה שהעולם נברא, להיפך: אם אנחנו מסתכלים לשמים, ורואים שהגלגלים מסתובבים להם סביב עצמם, בתנועה האינסופית הזו, וכל הסימנים מראים שהתנועה הזו אינה מאטה והיא נצחית, אנחנו רשאים להסיק שכמו שהיא תמשיך לעד להיות כמו שהיא עכשיו, כך גם היא תמיד היתה כמו שהיא עכשיו.

אז האל היווני אינו בורא; העולם חייב לו את קיומו, אבל באופן שונה לגמרי. קיומו של האל הכרחי לעולם, לא בגלל שהאל ברא אותו, אלא בגלל שכל הדברים בעולם פועלים בסופו של דבר מתוך התשוקה הזו לאל. האל הוא סיבת העולם, אבל משמעות הסיבתיות הזו היא שונה מאוד מזו שאנו רגילים אליה היום.

אוקיי, אתם אומרים, הלכנו איתך עד כאן, ונגיד שאנחנו מסכימים. אבל איך יתכן שהאל, הישות המושלמת הזו, לא משגיחה עלינו? לא מתערבת בעולם הזה? מאפשרת לזוועות להתרחש כשהיא יושבת לה באדישות וצופה בשידורים חוזרים של סיינפלד וחברים כל לילה בחצות?

כדי להבין את זה, צריך להתעכב לרגע על תורתו של אריסטו בנוגע לתפיסה, או למחשבה. כשאני רואה עץ, או יותר נכון כשאני חושב עליו, השכל שלי הופך, במידה מסוימת, להיות זהה עם העץ. וכל זמן שאני חושב על עץ, אני אדם שונה מזה שהייתי דקה קודם לכן כשחשבתי על משהו אחר, נניח צלחת. עכשיו, אין שום בעיה עם זה שאדם מסוים חושב על צלחת, ודקה אחר כך חושב על עץ, אבל יש בעיה מאוד גדולה עם זה שהאל יפעל בצורה כזו. גם כי זה היה אומר שהוא משתנה, כי אלוהים שחושב על צלחות הוא לא אלוהים שחושב על עצים, וגם כי מחשבה על דברים כל כך זמניים ושבירים היא בעייתית מצידו, כי אמרנו שהשכל של מי שחושב הופך במידה מסוימת לזהה עם הדבר שהוא חושב עליו. ומה פתאום שאלוהים יהפוך, אפילו זמנית, לזהה עם משהו שכלה ואובד? ומה פתאום שאלוהים ישתנה? הרי כל שינוי משמעותו שאלוהים כבר לא מושלם! זה כמו תלמיד שמקבל כל הזמן 100 במבחנים: ברגע שהוא יקבל ציון שונה, הרי שלא משנה מה הציון הזה בדיוק יהיה, מה שבטוח - זה יהיה פחות ממאה.

הדבר היחיד שהאל יכול לחשוב עליו זה משהו מושלם, ומכיוון שבעולמנו יש רק דבר אחד כזה, הרי שהאלוהים היווני, כמו כל פוליטיקאי, חושב רק על עצמו. הוא שט לו אי שם, ללא גוף, שרוי באפס זמן, שקוע במחשבה אחת מאז ולתמיד, לא מודע בכלל לכך שיש דבר מה שאינו הוא: לא צלחות, לא עצים, לא שואה, לא טלפונים מאראלה. זה לא שיש נתק בינו לבין העולם: זה פשוט שהקשר, בניגוד למה שאנחנו רגילים אליו, הוא חד סטרי: מלמטה למעלה, וזהו.

במשך המון שנים, כל עוד המודל האריסטוטלי של העולם שלט בכיפה, היה קשה מאוד לפילוסופים (ושוב תזכורת: הפילוסופים של אז זה גם כל מי שעסק במדעים) לראות את הדברים אחרת. לאחר הקריסה (פלוס מינוס המאה ה-17), אנחנו כבר באופרה אחרת, בגלל שרבות מההנחות שתיארנו עכשיו נובעות מתמונת העולם הקוסמולוגית השגויה של אריסטו. מצד אחד, אלו בשורות טובות לכל מי שאוהב את האלוהים שלו קצת יותר קרוב, קצת יותר מקשיב, קצת יותר אוהד הפועל. מצד שני, עם אובדן המודל של אריסטו החלה להתערער גם התפיסה לפיה ניתן להוכיח לוגית את קיומו של אלוהים.

וכמובן, מצד שלישי, עם נפילת המודל הפסיכולוגי של אריסטו, נשארנו עם אלוהים שדווקא כן יודע שהיתה שואה. מה עושים עם זה? לפחות את מה שהרמב"ם אמר, יש לכם בפוסט הקודם שלי  כאן.