יום רביעי, 28 באוגוסט 2013

אז מיהם באמת עשרת הצדיקים שנכנסו (בחייהם!) לגן עדן? ומי הצליח לעבוד על המערכת?

חברים יקרים, עד כאן. יותר לא נשתוק!

במשך שנים, ראינו את עזרי מ"חגיגה בסנוקר" יורה באוטומט את עשרת השמות האלה, כשהתבקש ע"י הרב להוכיח את מידת התאמתו לבתו יונה. הוא פולט את עשרת השמות במהירות, זה נראה מרשים, לשניה אנחנו אומרים לעצמנו "מעניין מה הקטע שלהם", אבל אז מתחיל הקטע של הבשר והחלב, ועשרת הצדיקים עפים לנו מהתודעה ממש כמו עזרי שעף מהבית כשמלוות אותו המילים "טריפה? בביתי שלי? לא יקום ולא יהיה! בן נעוות המרדות! רחוק מרשעים ישועה!".

אז היום אנחנו אומרים די. הגיע הזמן לעבור על עשרת השמות הללו אחד אחד ולהבין עם מי יש לנו עסק ואיך הוא הגיע לאן שהגיע.


בהערת אגב נציין שיש שני מקורות לרשימה הזו (כלומר, חוץ מ"חגיגה בסנוקר"): מסכת דרך ארץ (שסופרת תשעה עם אופציה לעשרה - "ויש אומרים הוצא מלך צור והוכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי"). ומסכת כלה רבתי (שסופרת שבעה). עוד יש לומר שבמקורות הללו לא מובאות הסיבות לגמול יוצא הדופן שלו הם זכו, ולכן נדרשת עבודת מחקר מסוימת - שבמקרה אחד העלתה חרס.


לדרך! אני מחלק את הצדיקים הללו לקטיגוריות במקום ללכת לפי הסדר המקורי:

עלו השמימה (ככה חופשי):

1.      חנוך בן ירד: אחד הצדיקים הראשונים, שלושה דורות לפני אברהם אבינו: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים".

2.      אליהו הנביא: אין צורך להציגו, אבל ראו את הפוסט הנפרד המוקדש לו:
"וַיְהִי הֵמָּה [אליהו ואלישע] הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם, וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם".

זכו לברכה ממוקדת מאחד האבות (בחייהם הובטח להם):

3.      אליעזר עבד אברהם:
לאחר שהביא את רבקה ככלה ליצחק, חשד בו תחילה יצחק כי הוא האחראי לאובדן בתוליה של רבקה (תקלה שלמעשה אירעה כשנפלה מן הגמל בראותה את יצחק לראשונה). לאחר שעמד יצחק על טעותו, הוא בירך את אליעזר: "'תחיה ותכנס בגן עדן כמו שאתה נקי ממנה' - ונתקיים לו אותה ברכה ונכנס חי בגן עדן".

4.      סרח (או שׂרח) בת אשר:
לאחר שיוסף התוודע לאחיו, הם תהו כיצד יוכלו לבשר לאביהם הזקן יעקב את הבשורה. לאחר שנים כה רבות בהן היה סבור כי הבן האהוב עליו נטרף, הם חששו שהוא עלול למות מיד עם הישמע החדשות המשמחות. רשות הדיבור לספר הישר:
"וילכו להם עד קרבם אל בתיהם וימצאו את שרח בת אשר יוצאת לקראתם. והנערה טובה עד מאד וחכמה, וידעת לנגן בכנור. ויקראו אליה ותבוא אליהם ותשק להם ויקחוה ויתנו לה כנור אחד לאמר: "בואי נא לפני אבינו וישבת לפניו, והך בכנור, ודברת ואמרת כדברים האלה לפניו". ויצוו אותה ללכת אל ביתם ותקח הכנור ותמהר ותלך לפניהם ותבוא ותשב אצל יעקב. ותיטיב הכנור ותנגן ותאמר בנועם דבריה: "יוסף אחי חי", וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ולא מת. ותוסף ותנגן ותדבר כדברים האלה, וישמע יעקב את דבריה ויערב לו. וישמע עוד בדברה פעמים ושלש, ותבא השמחה בלב יעקב מנועם דבריה, ותהי עליו רוח אלהים וידע כי כל דבריה נכונה. ויברך יעקב את שרח בדברה הדברים האלה לפניו ויאמר אליה: "בתי, אל ימשול מות בך עוד עולם! כי החיית את רוחי".

ביצעו אקט חד פעמי וזכו בכל הקופה:

5.      בתיה בת פרעה:
הצילה את חיי משה כשמשתה אותו מהתיבה ביאור. אמנם גויה בשלב הזה, אולם בהמשך -  לפחות לפי מסכת מגילה – התגיירה.

6.      עבד מלך הכושי:
לאחר ששריו של צדקיהו המלך נתקלו בעוד נבואת זעם של ירמיהו, הם החליטו לזרוק אותו לבור טיט בכדי להביא למותו. עבד מלך (ישנה מחלוקת אם היה אחד מעבדי המלך או שמא ברוך בן נריה, סופר המלך) רץ לצדקיהו כדי לספר לו על העניין, וצדקיהו הורה להעלותו מבור הטיט ולהציל את חייו.

7.      חירם מלך צור:
ככל הנראה בעקבות תרומתו הנרחבת לבניית בית המקדש. שימו לב לדרך שבה משתמש חירם במילה "אחי" כשהוא תוהה באזני שלמה למה האחרון נתן לו ערים כאלה מעפנות כתמורה למאמציו - ממש כאילו השיחה מתבצעת בימינו אלה:
"חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת-שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים, וּבַזָּהָב לְכָל חֶפְצוֹ; אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל. וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ שְׁלֹמֹה, וְלֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו. וַיֹּאמֶר: 'מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי, אָחִי?!' וַיִּקְרָא לָהֶם אֶרֶץ כָּבוּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
לא מיותר לציין שהוא הגוי היחיד ברשימה שעל אי-יהדותו אין ויכוח.

יותר שאלות מתשובות:

8.      משיח בן דוד:
הבסיס כאן (בסיס מעט רעוע, יש לומר) הוא כנראה בתלמוד הירושלמי (ברכות י"ז ע"ב), שם מופיע סיפור מעט מוזר, שבקצרה מספר על יהודי שחורש בשדהו כשנודע לו שבית המקדש נחרב באותו יום, שבאותו יום נולד המשיח ושמו מנחם בן חזקיה. החורש הופך לסוחר מלבושים, והופך כל אבן עד שהוא מוצא את אימו של מנחם, שאינה קונה מלבושים משתי סיבות: ראשית, רגשותיה כלפי הילד מורכבים למדי שכן הוא נולד ביום שבו חרב בית המקדש, ושנית - אין לה כסף. הסוחר מעניק לה באשראי כמה בגדים. לאחר כמה ימים הוא חוזר לשם, שואל מה עושה התינוק, ונענה: "משעה שראית אותי באו רוחות רעות וחטפו אותו מידיי".

9.      יעבץ בן רבי: לא מצאתי הסבר.


ואת הכי מעניין שמרנו לסוף:

10.   ר' יהושע בן לוי - מגדולי האמוראים. להלן תרגום חופשי לעברית של המקור במסכת כתובות:
כשהגיעה שעת פטירתו [של ר' יהושע], אמרו למלאך המוות: "לך, ועשה לו רצונו". הלך ונראה לו. אמר לו: "הראני מקומי". הסכים. אמר לו: "תן לי סכינך, שמא תפחידני בדרך". נתן לו.
כשהגיע לשם (לחומה המקיפה את גן העדן?), הגביהו והראהו. קפץ ונפל לצד ההוא. תפסו בכנף בגדו. אמר לו: "בשבועה, שלא אצא!".
אמר הקב"ה: "אם נשאל על שבועתו - יחזור, ואם לא - לא יחזור" [הפירוש המקובל - אם בימי חייו הפר ר' יהושע שבועה שנשבע, הרי שלמלאך המוות יש רשות להוציא אותו מגן עדן כדי להחזירו לשם במצב הצבירה המקובל למקרים כאלו. כמובן, בשל צדיקותו של ר' יהושע האופציה הזו נפסלת, ולא נותר למלאך המוות אלא להציל את מה שאפשר]:
אמר לו מלאך המוות: "החזר לי סכיני!". לא החזיר לו.
יצאה בת קול ואמרה: "תן לו, שהיא צריכה לבריות".


וזהו. ר' יהושע בן לוי פשוט עבד על המערכת. בדרך הוא גם ניסה לצ'פר את כולנו בנטרול מלאך המוות מנשקו, אך נכשל. 

הנסיון להתערב בסדרי העולם המקובלים בתחום המוות והחיים מזכיר במידה מסוימת את הסיפור במסכת יומא ס"ט ע"ב, שם מסופר כיצד חז"ל הצליחו ללכוד את יצר הרע בתחום המין, והחליטו לשים אותו במעצר בית למשך שלושה ימים לפני שיחסלו אותו סופית. אבל בשלושת הימים הללו, בהם יצר המין לא היה קיים כלל, הם נוכחו לדעת כי התערבות כזו בסדרי העולם היא קיצונית מדי, שכן לא היתה בנמצא אפילו ביצה טריה אחת. יצר המין, נוכחו חז"ל לדעת, אינו רק גורם שלילי - הוא אחראי גם למגוון תופעות חיוביות. כמו ר' יהושע בן לוי, גם חז"ל כאן נאלצו לסגת ולוותר על שאיפתם המקורית לשנות סדרי עולם - אלא שבמקרה שלהם, הם הבינו את זה לבד בלי בת קול.

יאללה, בא לי קציצות!